מוסטוביץ נ' אג"ד, אגודה שיתופית לתחבורה לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעת, מתכנתת מחשבים במקצועה, ילידת 2.4.59 נפגעה בתאונת דרכים ביום 30.1.07. התאונה אירעה בעת שהתובעת הייתה הולכת רגל. התובעת עמדה על מדרכה, ואוטובוס של נתבעת 1 המבוטח אצל נתבעת 2 פגע בתובעת, גרם לנפילתה ולפגיעה בראשה. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות.

2.מעדות התובעת עלה כי נגרם לה אובדן הכרה. היא יודעת שהגיעה לביתה באמצעות אדם שעובד אצל הנתבעת 1 שהסיע אותה ברכבו. לאחר שחשה ברע בביתה, הזמינה מד"א שהעביר אותה לבית החולים הדסה עין כרם, שם אושפזה למשך יומיים.

3.אין חולק כי מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה.

4.התובעת לא הגישה תביעה לדמי פגיעה, אולם הגישה תביעה לנכות מעבודה. התובעת עמדה בפני וועדה רפואית שקבעה בתחילה נכות זמנית של 10% למשך 3 חודשים, ולא מצאה מקום לקבוע נכות לצמיתות. התובעת ערערה לוועדה רפואית עליונה, ושם נקבעה נכות זמנית של 20% למשך 3 חודשים. כמו כן, נקבעה נכות של 5% לצמיתות בגין פגיעה בחוש הטעם וחוש הריח.

5.הצדדים לא ביקשו להציג "ראיות לסתור" בנוגע לקביעות הוועדה הרפואית העליונה, ועל כן לא ניתן להעלות בשלב זה של הדיון כל טענה רפואית הסותרת את קביעות הוועדה או באה להוסיף על קביעות הוועדה.

6.בין הצדדים מחלוקת באשר לאובדן שכר או פיצוי עבור ניכוי ימי מחלה וחופשה בעת שהתובעת נעדרה מהעבודה בתקופה שסמוך לאחר התאונה

7.ייאמר מיד, כי התובעת לא ראתה לנכון להגיש תביעה לדמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי. בכך לא עמדה בחובת הקטנת הנזק המוטלת עליה, ורק מטעם זה יש לדחות דרישה זו של התובעת.

8.זאת ועוד, הוועדה הרפואית קבעה לתובעת נכויות זמניות ועל כן לא ניתן לקבוע כיום כי התובעת לא יכלה לעבוד בתקופה הנטענת על ידה.

9.יתר על כן, התובעת העידה כי שולם לה שכר מלא, אלא שלטענתה נוכו ממנה ימי מחלה, ומשאזלה כמות ימי המחלה שנצברו לזכותה, נוכו ממנה ימי חופשה. באשר לימי החופשה, מדובר על פי טענת התובעת עצמה בניכוי ימי חופשה בתקופה שלאחר תקופת אי הכושר שאושרה על ידי המל"ל, ועל כן לא ניתן להכיר לצורך תביעה זו בניכוי ימי חופשה כברי פיצוי. באשר לימי המחלה, חלה חובה על התובעת להוכיח את שווי ימי המחלה, כמות ימי המחלה שנוכו, זכאותה לפדות ימי מחלה, תנאי הזכאות וכדומה. התובעת לא עשתה דבר מכל אלה. לאור זאת, לא ראיתי מקום לפצות את התובעת בעבור אובדן ימי מחלה או ימי חופשה.

10.לתובעת נקבעה כאמור נכות צמיתה של 5%, וכן נכויות זמניות. התובעת הייתה מאושפזת משך יומיים ביית החולים. לאור זאת ועל פי סמכותי שבתקנות, אני פוסק לתובעת פיצוי בעבור כאב וסבל בסכום של 14,000 ₪.

11. התובעת טוענת כי בתקופה הסמוכה לתאונה סעדה אותה אימה, אישה מבוגרת בת 77. התובעת העידה כי אביה חולה ויש בבית מט"בית. התובעת העידה כי לפני התאונה הייתה עוזרת לאימה בניקיון הבית דבר שלא יכלה לעשות לאחר התאונה. בנסיבות אלה, אני קובע סכום של 5,000 ₪ בעבור עזרה וסיעוד.

12.התובעת טוענת כי עקב התאונה נגרמו לה הוצאות של נסיעות, השתתפות בהוצאות רפואיות וטיפולים רפואיים. הנתבעות טוענות כי מדובר בתאונת עבודה וכל הוצאות התובעת לרבות ההשתתפות העצמית אמורות להיות מכוסות ומשולמות על ידי קופת חולים והמוסד לביטוח לאומי. מאחר וקיימת ידיעה שיפוטית כי הדברים אינם נעשים באופן מלא, אני פוסק לתובעת סכום של 1,000 ₪.

13.הנכות שנקבעה לתובעת אינה נכות תפקודית, אין לה השלכה תפקודית, ומשכך אין מקום לפסוק סכומי פיצוי עתידיים כלשהם.

14.במהלך הסיכומים טענה ב"כ התובעת כי יש לפסוק לתובעת פיצוי עבור הוצאות או נזק כלכלי עתידי וזאת עקב הצורך שיקום בעתיד לשימוש מצד התובעת בגלאי עשן או גז בעקבות אובדן חוש הריח.

15.לא הוכח קשר סיבתי רפואי בין הנכות שנקבעה לצורך בגלאים אלה. לא הוכח בדרך ראייתית כלשהי מהי עלות הגלאים. בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום לפסוק סכום כלשהו בעבור כך.

16.מהסכומים שנפסקו יש לנכות את הגמלה שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי. מדובר בסכום נכון להיום של 6,000 ₪.

17.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת יחד ולחוד סכום של 14,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13%, בתוספת מע"מ, וכן הוצאות המשפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ה תמוז תש"ע, 07 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: